פרק ד' – דעת וחיים

במאמר זה נעסוק בפער שבין הצורה שבה האדם תופס את הדבריםלבין מה שהם באמת. חידוש הבחירה והידיעה בתוך גבולות העולם והזמן שבפרק זה קבלתי מאבי מורי, דוד גולדשטיין.

כשתינוק נולד לעולםהוא לא מסוגל להבין את כל המתחולל סביבובהתחלה הוא אפילו לא קולט לגמרי את משמעות המרחב או הזמןאפשר להבחין שבפנים של קטןבגלל החוסר בהגנותמופיעה שפעה של חיים שאיננו מסוגלים לראות בדרך כלל אצל הבוגרים שלמדו להיזהר ולהילחםהניסיון והשפשוף יוצרים חומה שמנתקת במידת מה בין נפשו של האדם לבין העולם הסובבניתוק שמשמעותו וגודלו משתנה בין אדם לאדםשורש כל הניתוק הוא בהפרדה של תודעת הייחודכפי שהוחל להתבאר בפרקים הקודמיםאנשים שונים תופסים את עצמם כנפרדים והם לעולם לא יודעים מה מתחולל אצל האחרחוסר זהירות אצל אדם אחד יגרור חשד מיידי אצל משנהוויידרש מאמץ נפשי כדי לגבור על חשד זהגם המציאות עצמה מציגה פנים שבורות כלפי האדם מה שנראה טעים עלול להיות רעילולהפך.

מצב זה מכריח את האדם ליצור תפיסת מציאות משלושמסדרת את ה'בלאגןשהוא חווהכדי שייחסך לו כאב מיותרכך המוח מתחיל לחלק בין אנשים 'טוביםלאנשים 'רעים', בין קרובים לבין רחוקיםבין זרים לבין מכריםבין אוהבים לבין שונאיםככל שהמציאות מסתבכת ההגדרות עלולות להסתבך זו בזולמשל– עלול להיות אדם שהתנהגותו נראית אולי כטובהאך הוא בכל זאת שנוא [למשל ילד שמשלין על ילד אחר שהרביץ], וכך עלול להיווצר מצב שהאדם 'מכבהערכים מסוימים בנפשו מפני ערכים אחריםוכך הוא יוצר פיצול בתוכו.

אותו עיקרון נכון גם לגבי תפיסת המציאות כדי שאדם ירגיש בנוח בחברה הוא יעדיף לעסוק בתחומים שהחברה רואה כבעלי ערךגם אם הוא עצמו לא העריך אותם בטבעיות [למשל אדם שילמד להיות עורך דין רק כדי להיחשב בעיני החברה], וכךבגלל תפיסת המציאות שלוהוא מכריח את עצמו ליצור פיצול מלאכותי בתוכו פנימה.

כנות מוחלטת גם לא תמיד תעזור לפעמים האנשים ה'כניםביותר הם הקבצנים שצועקים על החברה כמה היא צבועהכדי שאדם ייבנה כאדם שטוב לו עליו 'לשקרלפעמיםולו בכדי שהחברה תכבד אותו ושיהיו לו חיים טובים יותרבדיוק כפי שילד חייב לעשות שיעורי בית למרות שהוא עצמו לא רואה בכך ערךוכדאי לו לעשות זאתולו בכדי שיזכה בחיבה רבה יותר מצד הוריו.

אך בסופו של דבר מציאות זו יולדת אנשים מפוצליםשחומה עבה מפרידים בין המציאות האמתית ורגשותיהם האמתייםלבין הצורה שבה הם'תופסיםאת המציאותזוהי קללה המיוחדת לאדםכיוון שרק האדם הוא יצור בעל דעההדעת היא זו שבעצם גורמת לאדם לא לחיות באמת,ומונעת משקיקת החיים הטבעית שבאדם להופיע.

לדעת יש עוד תפקיד – היא גם מגדירה משמעות עצמית שמקטבת בין דבריםכשאדם אוכל הוא נהנהוהדעת היא זו שבאה ושואלת אותו: 'אתה אוכל כדי לחיות או חי כדי לאכול?', עד לפני שהגיעה השאלה האדם היה פשוט חיוחלק מיפי החיים הייתה העובדה שהוא גם אוכלהדעת מפרידה בין שני הדבריםמציגה כל אחד מהם כדבר בעל ערך עצמיושואלת מי מהם החשוב יותרולמעשה הופכת אחד מהם לטובלעליוןואת השני לפחות טוב ואפילו לפעמים לרעהיא גם מרדדת את הגורמים שאותם היא מפרקתהרימה הטעם בחיים אם בחיים אין טעם [לא רק של אוכל, 'טעםבהקשר זה כולל את כל מה שיפה וטוב], ומה היופי בהנאה אם היא הופכת להיות מכבש שמרסק תחתיו את כל שאר ערכי החיים. הצורך לדעת בין טוב לרע גורם לאדם להיות מפוצל, לא להשלים עם ערמימותו הפשוטה, ולגירוש מגן העדן של הנפש. 

העלנו את שאלת הדעת האם חיים כדי לאכול או אוכלים כדי לחיותודחינו את השאלה בטענה שהאכילה היא חלק עצמי מטעם החייםאך שאלה זו מעלה נקודה חשובהוהיא שישנן שתי תנועות באדם התנועה אל הטבעי השוקק וה'נמוךשבלעדיו החיים דלוחים ומשעממיםוהתנועה אל האידאי העקרוני והעליון שבלעדיו החיים דוחים ומלאי רפש וזוהמה מוסריתובאמתכשניגשים לחייםהשאלה עולה כיצד בדיוק הדברים קשורים זה בזהנראה שמדובר בשני תנועות מקבילות והפוכותששתיהן נמצאות בעולם בו זמניתיש בחיים תנועה השואפת מעלהאל מקורהשרוצה לכלול את הקיים באידאישרואה במציאות הפשוטה צל שמגלם דברים נשגבים יותרוישנה התנועה ההפוכההשואפת ללדת וליצורלהופיע ולהתפרט במציאות זהו אחד השורשים למחלוקות בעולםשכאשר תודעות שונות מקבלות יחס שונה משני תנועות חיים אלווהדעת מעצימה את הפער ביניהםכפי שהוסבר בנספח הקודםהיא יוצרת בושה של כל כוח חיים ממשנהוצורך להתגוננותלשנאה ולמלחמהכפי שהוסבראין באמת פער בין התודעות הללוכיוון שהתודעה שרואה בחיים צל השוקק מעלהרואה באמת רק צל ולא חווה את היופי שבבריאההתודעה השנייה לא רואה את הגדולה במה שראשיתי יותר לקייםולכן היא פונה לטבע הגלויההבדל הוא בראייהשהיא המקשרת את התודעה אל כוח החיים ככוח נוכח ועצמי.

את שני התנועות אפשר לחלק לחיים השואפים לנסתר לחיים שבנגלהכוחות החיים השייכים לנסתרהמזוהים יותר עם העולם הגברישחפץ יותר בהרפתקאות ובמלחמות [פיזיות או אינלטקטואליותמגלים עוצמות נפש ורוחכוחות החיים השייכים לנגלה נוטים יותר לטפח ולשמור על הטוב והיופי שכבר הינו ולמצוא אותו בכל פנים חדשות שנולדות.

בטבע העולם בין שני הנטיות קיים חוצץהוא כיוון הראייה שלא מאפשר לתנועות השונות לראות זו את זוהן צמודותאפילו מאוחדותאך בכל זאת נפרדותכמו שני זרמי מים היוצאים מנקודה אחת ופונים לכיוונים מנוגדים.

בסוף פרק א' הובא הרעיון שהעולם הנתפס הוא כעין זרם שנע בין הלא נתפס והלא מודע אל התודעה החיה שלנוהוצע שבקצה השני של הזרם המציאות נראית אחרתכי בעוד מהקצה שלנו העולם מחולק באופן טוטאליכפי שתודעות שונות ומקומות שונים באמת נפרדות זו מזוהראינו מתוך הפרדוקסים שבהיגיון האנושי שנראה שבמקור הזרם הדברים מאוחדיםשם נמצא הסוד האמתיואני מציע שכפי שיש חלוקה שאינה תופסת מקום כשלעצמה בין התודעה השואפת לנסתר לתודעת הגילויכך יש חלוקה כעין זו בין הנסתר האמתי לנגלהבעיניי הבנה זו היא המסוגלת כדי להתחיל להבין את ההבדל שבין הקדש לחולהחול משויך לכל הנתפסלכל הגלויהקדש משויך לנסתרלמה שמעל ראשו של האדםלנעלם ממנולמהווה אותובקדש ישנו היפוךשגורם לכך שהפערים שאנו חווים בקיומנו שלנו יהפכו לחלק ממערכת שלמה ואחדותיתשהיא מעל הכל ונשגבת מהכל מתוך התפיסה המוכחת שבקיומנו שלנוהקדש הוא חלק מהעולםוהוא נפרד מהעולםכיוון שבו אין ויש הם אחדבו הכל תופסים מקומות בלתי נפרדים. שם התנועה מתהפכת.

ישנה השאלה הידועה אם היודע הכל כיצד ישנה בחירה חופשית? בהתבוננות בנקודת החילוק שבגבול הטבע אפשר להעלות נקודות שפותחות את העניין.

התודעה בקצה המקבלהגלויהיא תודעת פרטהיא תודעת החילוק והפירודשהיא מוגבלת למקום ולזמן מסויםולמחשבה מסוימת באותו הרגעוכך מתאפשרת האחדות שלהקו ההיפוך מסמל את המקום בו אחדות אינה מוגבלת למקום ולזמן ולתודעה מסוימתולכן ידיעת הנוגעת בכל.

הבחירה היא חלק מהעולם שאנו חשיםכאן ועכשיואמנם רק הטבעי מתמצה בפועל לכאן ולעכשיואך גם המצמצם את עצמו לבחינת קיום בזמן ובמקום ביחס לעולם הטבעיוכך כשהוא מגלה את עצמו בתורה ובנבואה,נראה שהגילוי הוא אף פעם לא בבחינת 'ראייהובבחינת 'פניםכאחדשהוא גילוי שלם בדעת ובחוויהשהיא תפיסה מוחלטת של הזולת כזולת בפנימיותו בתודעה 'כי לא יראני האדם וחי'. כך מתאפשר יחס בין האלוהי לאנושי שבו לאדם עדיין ישנה בחירהשהיא שורש החיים העצמי ביותרכלומר גם כשהמגלה את עצמו לאדםהגילוי הוא תמיד מאוזן באופן מדויק כך שהאדם יכול להיוותר 'באמצעובמקומואחרת הוא היה מתפרק לאלפי גורמים שוניםישנם מקרים שאיזון תפיסתי לא נכון גורם לגילוי לגרור מוותכפי שהיה בחטא נדב ואביהו.

לגבי בחירת האדם ביחס לאלוהים כפי שלא בחר להתגלות ולהופיע את עצמו בסדר ההשתלשלות אין טעם לדברכי זה לא חלק מהעולם הבראוי,בקדש ובחולולכן מכל בחינה אפשרית אין לזה משמעות.  מאפיינו של העתיד הוא שהוא אינו קיים ועוד לא היה קיים, ולגילוי הפנים של ה' בפועל יש שייכות עם רק עם התחום הבראוי והקיים. נבואת פורענות לא מוכרחת להתקיים, ונבואת חסד היא הבטחה משורש הכל. 

נראה שאצל החיות שבטבע ואצל חיות הקדש היחס בין הקטבים הוא שונהולכן באמת אם יש להם בחינת בחירה היא מקבלת יחס אחרוכפי שהוסבר על הבחירה האלוהית שבטבע. 'בחירהיותר קרובה לבחינת בחירת האדם יכולה אולי להתגלות אצלם כשמשהו מתערבב בין המלאך או בין הבהמה לבין האדםכי כניסה מעוותת של האדם למציאות 'משנהאת תפקיד המלאך הממונה עליו ואת תפיסת המציאות של הבהמה באופן לא טבעיוכך הוא 'גורראותם לעמידה במקום שלא היה מיועד להם בטבע הבריאהונוצר להם 'חללפנוי בו לכוח בחירי כביכול אנושי ישנה בחינת תוקף, עד כדי דין בהמה בסקילה כאדם

בקדש הדיבור הוא לא רציונלי במובן הפשוטוזהו הדיבור התורני שמבלבל רבים, כאשר הוא מובע וגם מתקבל באופן לא מתאיםעל עקרונות אלו בנה הרב הנזיר את תורת ההיגיון העברי השמעי. 

בפרק געסקנו בקטבים שונים – בקיטוב שבין הבחירה לרצון האנושילבין הבחירה האלוהית העומדת נגד העולם לבין הרצון האלוהי המהווה את העולםעסקנו בטוב וברעששורש הטוב הוא ייחודושרק תורה מן השמיים יכולה לייחד את העולם כולו בפועל ושבעולם הנגלה הייחוד האפשרי בטבע דורש ענווה גדולהועסקנו בדעת ובחייםשהדעת האנושית שכמעט מוכרחת לשרידתנו בעולם יוצרת הפרדות מלאכותיות ומלחמות בחיים עצמםושהחיים ניתנים לתפיסה מאוחדת בתשתיתםושבחיים ישנה הפרדה שהיא כיריעה פרוסה בין הנוכח והקיים לתשתיתי והקמאיביו הקדש לחולאם כן עסקנו בארבעה קטבים בחירה מול רצוןטוב מול רעחיים מול דעת וקדש מול חול.

המשותף בין הבחירה הטוב החיים והקדש הוא שהם התשתיות היותר עמוקות לקיוםלמרות שהחיים מזוהים הרבה יותר עם רצוןובחירה מזוהה יותר עם דעתטוב נמצא באמצע ויוצר את הגלוי והבנויהקדש נסתר ובו היפוךחידוד הדעת בהבדלים אלו יכול לעזור לחדד מושגים כגון ימין ושמאל ואמצעפנים ואחורבתורת הנסתרשבה ההיפוכים רבים.


כתיבת תגובה