פרק ג' – טוב ורע

בפרק אהוצעו שתי אפשרויות לבחינת מהות הטובאפשרות אחתאובייקטיביתהראתה שאין להוכיח שיש דבר שכזה 'טובעצמיהאפשרות השנייה שהיא זו שנבחרה לבסוף כיוון שהיא התואמת את היותינו בני אדם ולא חיותאומרת שישנו דבר שכזה 'טוב', שהוא דבר עצמי ותודעה ייחודית שלא תלויה במחשבת האדםאף שהיא מופיעה בו לעיתים.

אם כן מהו בדיוק אותו 'טוב'?

התבאר בפרק ב' שהבחירה בעולם הגלוי מתפרקת לשתיים זו של האדם כאישיות וזו של הטבע האלוהי המופיע באדםשניהם נדמים לנו כבחירה שלנולמרות שהמציאות מורכבת יותרכאן הטענה היא שגם ב'טובישנה חלוקה כזו טוב טבעי וטוב מוסרי.

כשאדם שודד בנק ומבחינתו המבצע היה 'טוב', זהו טוב טבעיכשאדם צם כדי לזכך את גופו ומבחינתו זה היה 'טוב', זהו טוב מוסריהטוב הטבעי,כמו הבחירה הטבעיתהוא רגש נתוןטבעיהטוב המוסרי קרוב יותר לעולם הבחירהללב האדםכיוון שנדרש כוח בחירי עז יותר כדי לחשוף אותו.

ובכל זאת שניהם כלולים במילה 'טוב'. המשותף בין השניים הוא ששניהם שותפים בבניה כלשהיזה בבניין כספו וזה בבניין נשמתוה'טובהוא הבונההיוצרהמצרף דברים יחד לכדי משהו חדש יותר, 'חייותר וגדול יותרלכן הטוב שייך מאד לכוח המייחדזה שגורם לאדם לראות את עצמו כאחדהטוב הוא כל מה שמחזק את אחיזת הכוח המייחד בעולם וכך מעצים את אפשרות קיומה של תודעה רחבה חיה ושוקקתהרע הוא ההיפך,הוא המחלקהמפרקההורסהגורם לכך שהתודעה תהפוך למפולגת ולבעלת קישורים רופפים למציאות.

אלא שלעיתים נראה שהטוב עושה את הפעולה ההפוכה בדיוק אדם יכול להרוג ולבצע פשעים רבים אחרים כדי שיחוש טובכמו אלו שהיו צופים בקרבות הגלדיאטוריםגם בדורנו אנו נהנים לראות סרטים שבהם אנשים טובחים זה בזההשאלה שחייבת להישאל היא מדוע הפעולה ההפוכה מטובגורמת לנו לפעמים לחוש טובנתחיל לבארבמקרים מעין אלובתוך האדם ישנו כוח שמרגיש יותר חי ויותר קיים ומחובר ונוכח ושלם דווקא כאשר הוא נפגש בהרס ובחורבןכאשר המציאות בחוץ קורסתמשהו בפנים נעשה יותר בנויההרס 'משחרראנרגיה עצורה ש'מאכילהאת האדם.

כדי להבין זאת לעומק מוכרחים להבין את שורש הפער שבין הטוב הטבעי לטוב הבחיריכפי שהתבארהתהליך מאז פרק אהוביל להנחה שבעולם יש כוח מייחד כלליתודעת האדם לא מכירה את הכוח הזה בשלמותואלא בגילויו שבתוך האדםשהאדם מרגיש את עצמו כאחדעצם העובדה שאנו לא מכירים בייחודה של המציאותיולדת את העובדה שאנו חווים את המציאות לא כפי שהיא אלא בצורה מפולגת ומחולקת יותר.רעה יותרשכן רוע הוא פירוקמאידךאותה עובדה היא זו שמאפשרת לכוח המייחד להופיע בנושכןאם האדם היה חווה את המציאות כולה כאחדהוא לא היה מסוגל באמתלכאורהגם לחוות את עצמו כאחד חופשיולכן היא גורמת למציאות טובה יותר כלפי הפרטחופשית יותר,רחבה יותרובעלת 'פוטנציאלגדול יותר שמאפשר לה לחבור באופן עצמי לפרקי המציאות השוניםכך שאותו הדבר שפוגע בכלללכאורה מגדיל את הפרט.

ובתוך העולם יש רצוןכמו שלאדם יש אהבה רבה לפרקי גופוואם חלק מגופו ייקטע הדבר יגרום לצער נוראיכך מבחינה מסויימת הדבר הוא גם בעולםהכוח המייחד שבעולם מאחה בתוכו גם את הרצון ואת הקשר לכל פרט ופרט מפרקי הבריאהכאשר משהו בכלל נהרס ומתמוטטיישתחרר הרצוןהאדם עלול לחוש 'חייותרכיוון שבאמת ככל שה'כללתופס פחות מקוםכך הפרט מרגיש שהוא מתרחב.

אלא שישנו עוד צד לתמונהוהוא שישנם מצבים שבהם האדם עצמו מרגיש 'חייותרדווקא כאשר הוא הורג את עצמוכאשר הוא שורט בבשרו ורואה את הדםתולש משערותיו בעת צעראו מקריב את עצמו למען מטרה נעלהנראה שמה שקורה אז הוא שההרס ישחרר משהו תשתיתי יותר בתוך האדם עצמוויאפשר לאותה תודעה עמוקה יותר 'קיוםבעולםגם אם האדם עצמו עלול שלא לחזות בכךאלא עד מותוהתודעה אז שמשתחררת היא תודעת רצון הנצחכאשר ההווה הוא כה כואבלפעמים אין אלא לחבור לרצון התשתיתית והעמוק ביותר שישוהוא הרצון הקושר את ראשית הזמנים עם אחריתםלחזות בחיים עצמם בערמימותםבדם כשהוא לעצמובאידיאה כשהיא שוברת את הכלבצער כשהוא מסלק מעליו כל יופיכך גם בטבע הכלליהרס יכול לשחרר משהו תשתיתי מאד בבריאהוכךבאופן אירונידווקא הרס הכלל עלול לגלות עומקים גדולים הרבה יותר שטמונים בווכך רע מגלה טובאולי זוהי דרך להתחיל להבין מדוע בכלל נברא אדםמדוע האיפשר שייחוד פרטי יתגלה ולכאורה יסתור את הייחוד הכללי ו'יצמצםאת הופעתו.

ה'טובהטבעי עלול להרוס משהו ב'טובהמוסריוכך לשחרר 'טובטבעי עמוק יותר [שהוא בעצם רק צל של טובשקשה להגדירו כטוב כיוון שהוא גורם להרס עמוק ולבניין רדוד], וה'טובהמוסריהאנושיהוא זה שעלול לעשות את ההיפך– לשחרר טוב מוסרי עמוק על ידי הרס של טוב טבעי.ולכאורה נראה שישנו טוב שאפשר לשחרר אך ורק על ידי הרסכיוון שהעולם במהותו הוא מפולגוהתודעה האחאית על הייחוד היא בעצמה מחולקתהרי שנראה שישנם פערים שאי אפשר לגשר עליהם אלא על ידי הרסאולי זהו הסוד של עקדת יצחק של קרבנות המקדש ושל מצוות מחיית עמלק והחרמת שבעת עממים.

אם כךלעיתים הרצון התשתיתי הוא כה נעלם שהדרך היחידה לחשוף אותו היא להרוס את הקליפה המכסה עליואך כמובן שלא בטוח שתמיד זהו הדבר הנכון לעשותהטוב הקובע בסופו של דבר הוא הטוב המוסריהאנושיהעמוק יותרשהוא הרצון העמוק יותריחד עם הרצון האלוהי הגלוי,שהיא התורהוכך בעצם מגושר הפער החקוק בטבע העולםשהוא הפער שבתודעת הייחוד עצמהכאשר רצון האדם ורצון האלוהים נפגשים ברצון אחדלעיתים התורה נסתרתואז תודעת האדם נותרת לבדהואז האדם נותר לבדו לחשוף את הרצון הטוב העמוק ביותר שטמון בתוכו ומשם לבצע את מה שצריך לבצעבעליבות מציאותו הפרטיתכיוון שתודעת האדם תופסת חלק כה קטן בעולםכאשר הוא יפעל לבדו באופן של ביצוע הרס היכולת שלו להיגרר לתוצאה רעה ולפגיעה בכלל וגם בפרטים אחרים היא עצומהולכן בבחירת האדם דרושה ענווה גדולהולנסות לשתף את עצמו כמה שאפשר עם תודעות כלליות יותר כלומר לפעול עם רצונם הטוב של אנשים אחרים כשהדבר אפשריהתורה היא הגואלת והמשתפת את רצון הכלל עם רצון הפרט באופן מוחלט.


כתיבת תגובה