רק עץ (שיר)

 

היא אומרת לי קול מתוכי צועק כתוב!

הנפש משובללת אוסרת עצמה בתוך עצמה הפה מלא עפר כמו שהיא ציוותה הנפש אומרת כתוב!

ידיי רטטו כשהרמתי את העט. העט הזה הוא חרב יחקוק נצח באפר.

הנפש ממאנת לדבר וכופה נדחפת לדבר ואומרת לי צועקת נואקת כתוב, כתוב,

עכשיו הכול מונח, הקול עולה מן האפר, הקול אשר אמרנו שיצמיח רקיעים

עתה טפיל-הקוצים שסביב אלה נכרך ינוח, רק לך בני ורק לי עטרת החוכים.

כגזע-עץ את אמי, אחות, כלה, כלה אל אל-שדי שיפרח ברקיעים.

אל תאמר הזנח, אל תאמר הכן, כתוב לי וחקוק את אשר שמי בעננים.

 

ציפור אחת יונה תמה פורחת מן העשב. ציפור אחת שדם כנפה הוא דם לבי הזב.

מי יתנני שופר לך אמא קול פה חיתוך לשון ומעש להט משולהב.

את שאת אילמת, את שפיך מלא עפר, שפיך מלא פיר מכבשונייך החנוקים,

עטופה נימה של פלסטיק, קשורת-פה בגלל עיתון, כמו השרשרת האוזקת כף-רגלך למרצפות –

 

אתה אומר שרשרת או אינה אלא הפריחה,

או אינו אלא שיבתה של אמנו לארצה,

(או אינו אלא שיבתה של בדל-אמנו לתחייה).

אתה אומר תחייה – אך אחוז בה צל המוות!

אך ראה נא וראה מה רבו אצטרובלים,

ככוכבים הם מפוזרים על פני כל שביל עלי כל קרת,

כגרגירי עפר שעל כל מים – פירורי אפר-יְהלומים.

 

מה אעידך ומה אדמה לך, הכול-ירושלים,

מה אומר לך ואנחמך עטרת הכלה.

כ א ן אין זוכרים אותך ואין יודעים שמותייך,

כאן אין שיָשֹים אותך על כס הנסיכה.

תחלואיך זועקים בקול המון מלוא גרון, ממיצר ההתעלמות שאת נחנקת בת-מלכה.

תחלואייך צועקים ואנו מקבלים אותם, אבירי גרגירי-חול, אצטרובלייך בת מלכה.

 

אך מי הוא מאיתנו שאיננו ישן, שאינו שאנן בחור רעננותו,

חושב שהוא גרגר בלוט ברוח עץ בודד, מגמגם ומתעניין ולא יודע –

את שלו.

 

אך מי הוא מאיתנו שישא את הוד סבלך, ויקנח דם-ליבך בלב הדם שהוא נותן,

ויסחוב אותך על גב כי הוא יודע כי אך לך הוא,

כי רק בך הוא, רק לך הוא, רק תא ברקמתך.

 

ומי הוא זה ואיזה הוא שיחיש את גואלך, מהנהר הרדיקלי יסוד-הבעל בך פועם,

מהנהר הרדקילי אור דופק נוקש כותש,

שם האון עודו לנצח – שם דבר אינו חסר.

 

– שממנו עוד תצמח מובטח-תפציח ישועה

שממנו היא פוצחת בסתר-פתר כל שעה

שממנו הוא מוכרח לבוא וסופו לבוא ברעם,

שממנו את עוד חיה בסתרייך, נשמה.

 

מי הוא זה ואיזה הוא אשר יקרב ולא נקרא,

להיות נאמן-רוח למדוד מים בשעליו,

לפצוח מים חדשים ממימי הישועה;

לרפאותך את בת אם מלך אלוהית כלה אחות,

להשקותך לטהרך ממי-הרעל מי סוטה,

מי ידבר אל לב-הסלע, ועוד ירהיב להאמין

ועוד יעז, ויצמיח לך משם הישועה.

 

מי ירפא ברחמים את בנייך,

מי יאמר לחווט אותם כולם בחזרה,

לחווט אותם בחוט המילים הנכונות כמחייט בשר-עור פצוע אל רקמה,

מי יירפא את נגעייך, בנחת ימרח משכה על הכוויות ויפריד את הקוצים ויפריד בשר מנגע,

מי יתן חייו ומותו מתחתייך

ולא ישתגע

ולא יקרוס מעומס המשא,

מי יוכל לתת פה חדש לתורה פה לקיר הנטוי לגדר הדחויה,

מי יטהר את אדמת ארץ ישראל מחלאתה,

ממבט הזרות שתוקע בה מי יסיט אותו באהבה,

מי ייתן לאהבה חייו למשוך עוד ואור מן האהבה,

מי יודיע נתיביה לכל נפש נאבדה, לכל צלם שנשחת

מי יציל את האהבה מפניה מי ימשה את האהבה מן האהבה

מי יחזיר לך אֵם כל לב שנתפזר

כל בן אובד סורר-דרך שאבד בדרכי תבל במפות הכוכבים ואותך שוב לא ידע,

מי ישכין אותך על הוד כסאך לעדן מלוכה,

מי יירפא את לבבנו ששֵם אמת עוד לא ידע,

מי יבנה הריסותינו בעומק כוונה…

 

התרצי בסתר-ליל

אצטרובל אחד שלי –

להיות לך לשושבין עדי תקווה?


כתיבת תגובה